ויהי מקץ עשרים שנה – פתרון מקץ עשרים שנה שנגמר כל הבנין של בית י״י שבע שנים (מלכים א ו׳:ל״ח) ואת ביתו י״ג שנים כדכתיב במלכים (מלכים א ז׳:א׳).
Now it came to pass at the end of twenty years The meaning is: at the end of twenty years that the entire construction had been completed: that of the House of the Lord seven years and that of his palace thirteen years, as it is written in I Kings (6:38, 7:1).
והערים אשר נתן חורם לשלמה – 1ובספר מלכים אומ׳ כי שלמה נתן לחירם עשרים עיר בארץ הגליל, ואינו אומ׳ שנתן חירם לשלמה אלא עצי ארזים ועצי ברושים וזהב (מלכים א ט׳:י״א)! יתכן לפרש כי נתן חירם לשלמה ערים בארצו והושיב שם בני ישראל2כדי להחזיק בהם, ושלמה גם כן נתן לחירם ערים בגליל; וזה היה לחזק הברית ביניהם. וזכר במלכים מה שנתן שלמה לחירם, וזכר בזה הספר מה שנתן חירם לשלמה.
1. ובספר מלכים אומ׳ וכו׳. השוו דבריו שם.
2. כדי להחזיק בהם. נראה ש״בהם״ מובנו: בערים, על-אף לשון הזכר. אך אין לומר שכוונתו היא כי חירם החזיק באותם בני ישראל כעירבון לברית שביניהם (ראו דברי רד״ק להלן כ״ה:כ״ד), שהרי ״שלמה״ הוא נושא הפועל ״ויושב״ שבפסוק. יתירה מזו, הערים הרי הועברו לשלמה, ולא היו תחת ידו של חירם.
The cities that Huram had given to Solomon. But in the book of Kings the text says that Solomon gave Hiram twenty cities in the region of Galilee, and the only things it says Hiram gave to Solomon are cedar timber, cypress timber, and gold (1 Kings 9:11)! It is possible to explain that Hiram gave cities in his land to Solomon, who settled Israelites in them in order to secure them, and that Solomon likewise gave cities in the Galilee to Hiram: all this was to secure the treaty between them. In Kings, then, it mentions what Solomon gave to Hiram, and in this book it mentions what Hiram gave to Solomon.
והערים – ר״ל ואחר שבנה הערים וכו׳.
ויושב שם וכו׳ – (ובמ״א לא הוזכר מן הערים שנתן חירם לשלמה כ״א מן הערים שנתן שלמה לחירם וכן דרך המקרא מה שסתם זה גלה זה).
והערים – במלכים אמר ששלמה נתן לחירם עשרים עיר בארץ הגליל וחירם יצא לראות את הערים ולא ישר בעיניו, ובארתי שם שנתנן לו להוציא מהם העשרים אלף כור חטין ועשרים אלף כור שמן שנתן לו מדי שנה בשנה, ולא ישרו בעיני חירם כי א״ל שהוא ארץ כבול ולא יוציאו די תבואה כשיעור הזה, וספר עזרא שנתן חירם לשלמה את הערים בחזרה, ושלמה בנה אותם ויושב שם בני ישראל שהם יעבדו את אדמתם ויוציאו את העשרים אלף כורים לתת לחירם.
1. ויחזק עליה וכו׳. דיבור זה חסר בכת״י פריס ומינכן, וסביר שהוא מתוספותיו של רד״ק.
And [Solomon] marshaled his power against [Hamath-zobah]—until he conquered it.
וילך – אחר כל המעשים האלו הלך למלחמה על חמת צובה ונתגבר עליה וכבשה.
וילך – על מה שנאמר במלכים (שם טו - יט) הוסיף עזרא דברים שלא נזכר שם, א] שכבש חמת ובנה שם ערי מסכנות, ושם נזכר שבנה בית חורון התחתון, ועזרא ספר שאח״כ בנה אותה שנית להיות עיר מבצר, וגם בנה עמה בית חורון העליון לעיר מבצר, ולא ספר מבנין גזר שכבר נזכר במלכים באורך.
ויבן את תדמור במדבר – כתיב את תמור (מלכים א ט׳:י״ח) ותדמור קרינן וזה ששנינו ביבמות אין מקבלים גרים מן התרמודים ובב״ר בפרשת עקידה מפרש שעזרו לשונאיהם של ישראל ולפי שהמירו עצמם ונתחלפו לרעה בסוף על כן נכתב במלכים תמור לשון תמורה שהיה להם לעשות לישראל חסד עשה עמהם שלמה שבנה להם כרך תדמור ומשום שלמה לא נכתב כאן תמור אלא תדמור כלומר עיר חשובה הכל לכבוד שלמה שאין כבוד שלמה לומר כאן הא בנה כרך שמרדו בו וקלקלו בו ועל כן כתב תדמור ולא תמור.
And he built Tadmor in the desert In I Kings (9:18) it [the name] is written "Tamar," but read, "Tadmor." This accounts for that which we learned in Tractate Jebamoth (16a): We may not accept proselytes from the Tarmodites; and in Genesis Rabbah (56:11), in the portion dealing with the binding [of Isaac] it is explained that they aided Israel's enemies, and because they changed themselves and became worse, the word תָּמָר is used in Kings, an expression of exchange (תְּמוּרָה), for they should have repaid Israel for the kindness that Solomon bestowed upon them, for he built the city of Tadmor for them. Because of Solomon, it is not written here "Tamar," but "Tadmor," i.e., an important city, in deference to Solomon's honor, for it is no honor to Solomon to say here that he built a city which rebelled against him and sinned against him. Therefore, it is written, "Tadmor," and not "Tamar."
ויבן את תדמר – עיין מ״ש במלכים א׳ סימן ט׳. (אמר הצעיר רפאל חיים באזילה המגיה מכל מה שכתב הרב המחבר שם במלכים לא יכולתי להבין את דעתו בזה שהרי הוא הביא דעת רש״י כאן בד״ה ונראה דאליביה התם במלכים קרינן תרמוד ברי״ש בתחלה ודל״ת בסוף ולא הוכיח עליו ולא כחשו ועם כל זה הניח דתדמור קרי בדל״ת ורי״ש. אבל לפי עניות דעתי נראה להוכיח בברור דתדמור קרינן בדל״ת ורי״ש וליכא הפרש בין הכא דד״ה והתם דמלכים נגד סברת רש״י שהרי במסורת מערכת אות דל״ת נמנו הני מילי דקריין חד דלי״ת וחד רי״ש ולא נמנה דין בהדייהו ואי דאיהו מתרי מילי דחסר דלי״ת וקריין וכי תימא דהא לא קשיא. כיון דמתחלפין הדלי״ת והרי״ש בקרייתן דשדי רי״ש דבסוף אאמצע תיבותא ונקוט דל״ת דחסרא ושדי אסוף תיבותא אפ״ה קשיא דא״כ אליבא דהאי רי״ש דבסוף קרינן לה דל״ת וזה לא אריא דהרי בירמיה ל״א נמסרו ד׳ מילין דכתיב רי״ש וקריין דלי״ת ולית דין בהדייהו. גם רד״ק שדרכו להוכיח על כל הני מילי דהני קראי דמלכים ודד״ה דאיכא הפרש בינייהו לא כתב מאומה וכן בב״ר פ׳ נ״ו כתוב תדמור בדלי״ת ורי״ש וכ״כ בעל מתנות כהונה ה״ג תדמור ופסוק הוא בד״ה ויבן את תדמור עכ״ל. ואיכא ספר שכתוב שם במתנות כהונה ה״ג תרמוד והא ליתא שהרי הביא ראיה מפ׳ דד״ה ואליבא דכ״ע כתיב בדלי״ת ורי״ש ע״כ).
ערי המסכנות – ערי אוצרות וכן ויבן ערי מסכנות (שמות א׳:י״א).
ויבן – ואח״ז בנה תדמור וכל ערי המסכנות וכו׳ כי בעודו בונה בית ה׳ וביתו לא נתעסק בזה.
ערי מצור – לפי שהיו עומדים על התחום הוצרכו חוזק כל כך.
fortified cities Because they stood on the border, they needed to be fortified.
ערי מצור – ערי מבצר נקראת ערי מצור על כי אין לבוא בהן כ״א יצורו עליהן מסביב לבלתי תת יוצא ובא להביא מזון ומים.
ויבן את בית חורון וכו׳ – אף שנאמר (בדה״א) אשר שארה מבנות אפרים בנתה הערים ההם כי יתכן אשר נחרבו וחזר שלמה ובנאם או שבנאם להיות ערי מבצר מוקפות חומה וכו׳.
and Baalath, and all the storage cities that Solomon had, and all the cities for his chariots, and the cities for his horsemen, and all that Solomon desired to build for his pleasure in Jerusalem, and in Lebanon, and in all the land of his dominion.
As for all the people that were left of the Hittites, and the Amorites, and the Perizzites, and the Hivites, and the Jebusites, who were not of Israel;
of their children that were left after them in the land, whom the children of Israel did not destroy, of them Solomon raised a levy of bondservants, to this day.
But of the children of Israel Solomon did not make servants for his work; but they were men of war, and chief of his captains, and rulers of his chariots and of his horsemen.
למלאכתו – למלאכת בניינו למה כי הגרים למלאכתו ולא אנשי ישראל לפי כי ישראל המה אנשי חיל ואנשי מלחמה ושרי רכבו ופרשיו.
for his work [i.e.] for the work of his building. Why? All the proselytes were [employed] to do his work, but not the men of Israel, because the Israelites served as soldiers and men of war and the officers of his chariots and his horsemen.
ומן בני ישראל אשר לא נתן שלמה וגו׳ – רוצה לומר: הנה היתה הסבה אשר לא נתן שלמה לעבדים למלאכתו מבני ישראל ואע״פ שהיה אפשר לו זה לפי מה שנכתב בפרשת מלך בס׳ שמואל לפי שהם אנשי מלחמה ושריו ופרשיו.
שלישיו – גבוריו.
ומן בני ישראל אשר וכו׳ – ר״ל אבל מן בני ישראל הם אשר לא נתן וכו׳.
ומן בני ישראל וכו׳ אלה שרי הנצבים וכו׳ – במלכים אומר ששרי הנצבים אשר על המלאכה לשלמה היו חמשים וחמש מאות, ושם כתבתי לישב הסתירות שיש בין הכתוב שם ובין הכתוב (שם ה, ל׳), ועל הסתירה שיש בין מספר דפה ומספר דשם פירשתי ששם מדבר על שרי הנצבים של הגרים שספר דוד (כמו שנזכר בדה״א׳:כ״ב), שהיו כ״ה אלף והיו עליהם חמש מאות שרי חמשים וחמשים שרי חמש מאות, ופה מדבר משרי הנצבים שהיו ממונים על ישראל שהיו תמיד בלבנון עשרת אלפים, עיי״ש. ולכן אמר מן בני ישראל אשר לא נתן שלמה לעבדים למלאכתו (הוסיף מלת אשר), ר״ל שלא היו עבדים רק היה מהם עשרת אלפים בלבנון להשגיח על עושי המלאכה, עליהם היו שרי הנצבים חמשים ומאתים הרודים בעם. ולא כתב בעם העושים במלאכה כמ״ש במלכים, כי הם לא עשו מלאכה רק השגיחו על כריתת העצים.
חמשים ומאתים – ובמלכים: חמשים וחמש מאות (מלכים א ט׳:כ״ג) אלא זה וזה אחד הוא שמחסר לשם ג׳ מאות ושנה ומנה אותם שוב שהרי שם כתוב למעלה: לבד משרי הנצבים וגו׳ שלשת אלפים ושלש מאות הרודים (מלכים א ה׳:ל׳) וכאן כתיב לעיל שלשת אלפים ושש מאות (דברי הימים ב ב׳:א׳) נמצא מה שחסר בפסוק אחד הוסיף בפסוק אחר ומחלקם בשביל שהג׳ מאות היתרים גרים היו והיו ממונים על אותן ג׳ אלפים וג׳ מאות הרודים על שבעים אלף נשא סבל ושמונים אלף חצב בהר (מלכים א ה׳:כ״ט) ואלו חמשים ומאתים הנאמר כאן ישראלים היו ממונים על אותם ג׳ מאות גרים.
two hundred fifty And in I Kings (9:23): "five hundred fifty," but [in fact], these two are identical, for there Scripture deducts three hundred and then repeats and counts them again, for there it is written (5:30): "Besides Solomon's chief officers, etc....three thousand and three hundred, who bore rule," and here it is written above (2:1): "three thousand six hundred." We find that what is missing in one verse is added in the other verse. Scripture separates them because the three hundred extra were proselytes, and they were appointed over those three thousand three hundred who ruled over the seventy thousand who bore burdens and the eighty thousand hewers in the mountains (I Kings 5:29), and these two hundred fifty were Israelites, appointed over those three hundred proselytes.
ואלה שרי הנציבים אשר למלך שלמה חמשים ומאתים הרדים בעם – 1ובספר מלכים הוא אומר ״חמשים וחמש מאות״ (מלכים א ט׳:כ״ג)! השלש מאות היו מהגרים שהיו נציבים על שלשת אלפים ושלש מאות 2כמו שכתבנו למעלה (דברי הימים ב ב׳:א׳), ואלה המאתים וחמשים היו מישראל, שהיו נציבים על אותן השלש מאות גרים שהיו נציבים על השאר. ובספר מלכים מנה כל הנציבים כאחד – ישראל וגרים – והיו חמש מאות וחמשים. ובזה הספר לא מנה נציבי הגרים כי אם נציבי ישראל; כי נציבי הגרים מנה אותם בכלל שאר הגרים, שאמ׳ ״שלשת אלפים ושש מאות״ (דברי הימים ב ב׳:א׳), ועושי המלאכה לא היו אלא שלשת אלפים ושלש מאות כמו שאומ׳ בספר מלכים (מלכים א ה׳:ל׳) – הנה השלש מאות הם הנציבים.
1. ובספר מלכים הוא אומר וכו׳. השוו דבריו שם, ודברי רש״י ור׳ יוסף קרא שם ולמלכים א ה׳:ל׳. והשוו גם המיוחס לרש״י כאן.
2. כמו שכתבנו למעלה. עיינו שם ובהערות.
These were King Solomon’s prefects—two hundred and fifty foremen over the people. But in the book of Kings it says “five hundred and fifty” (1 Kings 9:23)! The [additional] three hundred were alien-converts, who were prefects over three thousand three hundred [others], as we have written above (2 Chronicles 2:1). These two hundred and fifty, however, were Israelites, who were prefects over those three hundred, who were [themselves] prefects over the rest. In the book of Kings, then, the text counts all the prefects together—Israelites and alien-converts—who numbered five hundred and fifty. But in this book it does not count the alien-convert prefects, only the Israelite ones. For in saying “three thousand six hundred” (2 Chronicles 2:1), it counts the alien-convert prefects among the rest of the alien-converts: because the workers numbered only three thousand three hundred as it says in the book of Kings (1 Kings 5:30), it emerges that the [additional] three hundred were the prefects.
ואלה שרי הנצבים אשר למלך שלמה וגו׳ – הנה התרנו הספק בזה בספר מלכים (מלכים א ט׳:כ״כ) במה שכתוב בזה המקום חמשים ומאתים ושם כתוב חמשים וחמש מאות.
And Solomon brought up the daughter of Pharaoh out of the city of David to the house that he had built for her; for he said, "No wife of mine shall dwell in the house of David king of Israel, because the places are holy, to which the ark of Hashem has come."
א. אֲשֶׁר־בָּ֥אָֽה־אֲלֵיהֶ֖ם =א (המקף השני בתיבת משרת ונחוץ לקריאה) • ל=אֲשֶׁר־בָּ֥אָֽה אֲלֵיהֶ֖ם (בלי המקף השני) • ש1=אֲשֶׁר־בָּ֥אָה אֲלֵיהֶ֖ם (בלי געיה) וכן בדפוסים • טעם מלעיל <אֲשֶׁר־בָּ֥אָה>=בן נפתלי • טעם מלרע <אֲשֶׁר־בָּאָ֥ה>=בן אשר (!)
העלה שלמה מעיר דוד – היא ציון שהושיבה בעיר דוד כשלקחה והיתה שם עד כלותו לבנות את ביתו.
כי קדש המה – כל העיר וכל הבתים.
אשר באה אליהם – לפי שבאה אליהם ארון י״י. באה לשון נקבה דוגמא וארון ברית י״י נלקחה (שמואל א ד׳:י״ז).
Solomon brought up from the City of David That is Zion, for he let her dwell in the City of David when he married her, and she was there until he completed building his palace.
because they are holy The entire city and all the houses.
since the Ark of the Lord came to them because the Ark of the Lord had come to them. [The word] בָּאָה is a feminine expression, similar to (I Sam. 4:17): "and the Ark of the Covenant of the Lord (sic) was taken (נִלְקְחָה)."
בבית דויד – 1דרך כלל; רוצה לומ׳: בבתי דוד.
כי קדש המה – ואע״פ שלא היה הארון 2כי אם באחד מהבתים המקודש לו, אע״פ כן חשב כל הבתים כמקודשים כיון שנכנס שם הארון; 3ואמ׳ ״לא תשב...לי״ מהיום ואילך כיון שבניתי לה בית. ולענין זה בנה לה בית, שלא תשב במקום הקדש; 4ואע״פ כן ישבה שם עשרים שנה עד שנגמרה מלאכת ביתו.
באה אליהם ארון יי׳ – 5זכר הארון בלשון נקבה; וכן ״וארון האלהים נלקחה״ (שמואל א ד׳:י״ז).
1. דרך כלל וכו׳. הוא מפרש כך כי בהמשך, הפסוק מתייחס אל ״בית דוד״ בכינוי הרבים.
3. ואמר ״לא תשב...לי״ וכו׳. מכאן עד סוף הדיבור חסר בכת״י פריס ומינכן, וסביר שהוא מתוספותיו של רד״ק.
4. ואע״פ כן ישבה שם עשרים שנה וכו׳. עשרים שנה אלה הם של בנין הבתים (ראו לעיל פסוק א); וראו מלכים א ג׳:א׳ ודברי רד״ק שם על שהוא נשא אותה בשנה הרביעית למלכו והיא היתה שם עד סוף בנין הבתים. וראו גם דבריו למלכים א ט׳:כ״ד. מה שהוא כותב כאן ״ואע״פ כן ישבה שם...עד שנגמרה מלאכת ביתו״ אין מובנו שהיא גרה שם נגד רצונו, ושהבית שלה כבר היה נגמר; אלא הכוונה היא שהוא לא הוציא אותה משם עד גמר בנין הבתים למרות שנוכחותה שם לא היתה אידיאלית. ואין עיקר משמעות ״ביתו״ פרט לביתה, אלא הוא כלל לבנין כל הבתים של דוד (השוו הדיבור הקודם, ולשון הפסוק במלכים א ג׳:א׳).
5. זכר הארון וכו׳. השוו המיוחס לרש״י. והשוו ספר השרשים ערך ״ארן״, ודבריו על הפסוק בשמואל.
In David’s house—in a collective sense. This means to say: in any of David’s houses.
For they are sacred. Even though the Ark was in only one of the houses, which was consecrated for it, [Solomon] nonetheless considered all the houses to be consecrated, because the Ark had entered the area. So he declared: [Pharaoh’s daughter] “may not dwell with me” from this day on, now that I have built her a house. This, in fact, is the reason he built her a house—so that she not dwell in the sacred area. But even so, she did dwell there for twenty years until the work on his house was completed.
The Ark of the Lord has entered (ba’ah) them. The text refers to the Ark in the feminine. The same is true for: “And the Ark of God nilqeḥah (=has been captured)” (1 Samuel 4:17).
העלה – בחטף סגו״ל העי״ן.
בנה לה – במאריך הבי״ת.
אשה לי – ר״ל אשה המיוחדת לי לתשמיש.
בבית דוד – ר״ל בקבוצת בתי דוד.
אשר באה – על אשר באה אליהם הארון ועם שלא באה אלא לאחת מהן חשב את כולם כמו קדשים כל שהיו סמוכים אל מקום הארון.
ואת בת פרעה העלה – במלכים כתיב אך בת פרעה עלתה, ופי׳ עזרא שזה היה ע״י שהעלה אותה משם מפני שהמקום קדש.
על מזבח י״י – זה מזבח הנחשת שבנה שלמה וי״מ מזבח הנחשת שעשה שלמה תחת מזבח הנחשת שבנה משה ותימה בדבר שהרי כתיב: ואת עולת כל עם וכל דם עולה וגו׳ (מלכים ב ט״ז:ט״ו) יהיה לבקר כלומר מזבח הנחשת שהיה שם קודם לכן יהיה לי לבקר מכלל שהמזבח היה של נחושת.
on the altar of the Lord This was the copper altar that Solomon built. Some explain that this was the copper altar that Solomon made instead of the copper altar that Moses built, but this is astounding, because it is written (II Kings 16:15): "and the burnt offerings of the entire people of the land, etc. and the blood of every burnt offering, etc. shall be for me to visit," i.e., the copper altar, which was there heretofore, shall be for me to visit. This proves that Moses' copper altar was still there.
אז העלה שלמה עלות לי״י וגו׳ – זה כלו מבואר ממה שבארנו בזה בס׳ מלכים.
אז – בכלות הבנין העלה עולות רק על המזבח שלפני האולם כי מעתה נאסרו הבמות.
אז העלה – שם כתיב והעלה שלמה שלש פעמים בשנה, ופרשתי שם שהקרבנות של שלש רגלים העלה על הוצאותיו, וספר עזרא שאח״ז קבל על הוצאותיו כל הקרבנות בין עולת תמיד העשויים בכל יום בין מוספי שבת ור״ח ורגלים.
even as the duty of every day required, offering according to the commandment of Moses, on the Sabbaths, and on the new moons, and on the appointed seasons, three times in the year, even in the feast of unleavened bread, and in the feast of weeks, and in the feast of tabernacles.
And he appointed, according to the ordinance of David his father, the orders of the priests to their service, and the Levites to their charges, to praise, and to minister before the priests, as the duty of every day required; the doorkeepers also by their orders at every gate; for so had David the man of God commanded.
So all the work of Solomon was set in order from the day of the foundation of the house of Hashem, and until it was finished. So the house of Hashem was perfected.
מקבילות במקראתרגום כתוביםמיוחס לתלמיד רס״גר׳ יהודה אבן בלעםמיוחס לרש״ירד״קרלב״גמנחת שימצודת דודמלבי״םעודהכל
א. כך במהד׳ קירכהיים. בכ״י מוסקבה 853 ומינכן 5: ״והיינו מפרשים מעשה הכסא, אמנם מפורש במקומות אחרים״
[עד היום מוסד בית ה׳]. משקלו מפעל.
עד היום מוסד בית – מיום הוסדו עד כלותו.
until this day [from] the founding of the House of the Lord From the day of its founding until its completion.
מוסד בית יי׳ ועד כלותו – 1גם זה תחסר מ״ם השמוש, ופי׳: ממוסד, כלומ׳: 2מיום הוסדו ועד כלותו נכונה כל המלאכה.
1. גם זה תחסר וכו׳. לא ברור איך מפרנס רד״ק את הביטוי ״עד היום״ שבפסוקנו. מהתרגום ומהמיוחס לרש״י נשמע שהם מפרשים אותו כמו ״מיום״. וכן במיוחס לתלמיד רס״ג: ״היום מוסד – מיום הוסד״.
2. מיום הוסדו ועד כלותו. השוו לשון המיוחס לרש״י.
Musad the House of the Lord until its completion. This also elides a prepositional mem, so that it means mi-musad (=from the founding of). That is, from the day of its founding until its completion, all the work was well-executed.
עד היום מוסד בית י״י – רוצה לומר: עד היום שהיה מוסד בית י״י ועד היום שכלה אותו והיה שלם נכונה כל מלאכת שלמה וידמה מזה שלא היתה מלאכתו נכונה במה שאמר אחר זה שהלך לעציון גבר להרבות לו זהב.
מוסד – דגש בסמך במדוייקים ועיין ישעיה כ״ח.
ותכן – המלאכה היתה נכונה מבלי מניעה עד היום שנגמרה.
מוסד – ר״ל מעת בנין היסוד ועד כלותו.
שלם בית ה׳ – כל שלמות בנין בית ה׳ וכפל הדבר פעמים ושלש לומר שלא היה צד מניעה ועכבה בעולם.
עד היום – ר״ל המלאכה שעשה עד שהניח היסוד, שאז הכין הצריך למלאכה והמלאכה שעשה עד כלותו, ועתה שלם בית ה׳ – שנשלם גם מלאכת העבודה, וכמ״ש מלכים (שם) ושלם את הבית.
מקבילות במקראתרגום כתוביםמיוחס לתלמיד רס״גר׳ יהודה אבן בלעםמיוחס לרש״ירד״קרלב״גמנחת שימצודת דודמלבי״םהכל
3. ועשה שם אני וכו׳. ומשמעות הפסוק הבא היא שחירם שלח לו עוד אניות, כמו שמברר רד״ק בפירושו למלכים שם.
At that time Solomon went to Ezion-geber and to Eloth. This refers to his conquest of these cities and his construction of a ship there, as the text says in the book of Kings (1 Kings 9:26).
אז – אחר כלות הבנין הלך למלחמה על עציון גבר וגו׳ וכבשם.
אז הלך שלמה – הוא פי׳ למ״ש במלכים ואני עשה בעציון גבר, מפני שאז הלך וכבש מקומות אלה.
And Huram sent him by the hands of his servants ships, and servants that had knowledge of the sea; and they came with the servants of Solomon to Ophir, and fetched from there four hundred and fifty talents of gold, and brought them to King Solomon.
ארבע מאות וחמשים ככר זהב – 1ובספר מלכים אומ׳ ״ארבע מאות ועשרים״ (מלכים א ט׳:כ״ח)! אפשר כי השלשים ככר זהב הוציאו בהוצאת הדרך.
1. ובספר מלכים וכו׳. כך בפירושו שם.
Four hundred and fifty talents of gold. But in the book of Kings it says “four hundred and twenty” (1 Kings 9:28)! It might be that they used the thirty [additional] talents of gold for travel expenses.
וישלח לו – מאריך ביו״ד.
אוניות – יתיר וא״ו.
אניות – ספינות.
יודעי ים – יודעי דרך הים ללכת בה בספינות.
אופירה – היא מקום עפרות הזהב.
אניות – הוא פי׳ מש״ש וישלח חירם באני – רצה לומר ששלח גם אניות.
ארבע מאות וחמשים – שם כתוב ועשרים, ופירש עזרא שהיו עוד שלשים שנתן לעבדיו בשכרם.